הכרעת דין בתיק ת"פ 4180-09

הרקע וההליך

1.       הנאשם מואשם בעבירה של  החזקת סכין בכך שביום 4/2/09 סמוך לשעה 00:45  הוא החזיק סכין במשענת היד הסמוכה למושב הנהג ברכבו, מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. הסכין התגלתה בעת עריכת חיפוש אשר בוצע בהסכמת הנאשם ובנוכחותו.

2.      המדובר בסכין קפיצית בצבע כסף המשמשת עפ"י דוח התפיסה והסימון של השוטר תומר איטח- ת/3, גם כמצית והנאשם מודה בכך. כמו-כן לסכין להב מתקבעת עם מנגנון פתיחה באמצעות כפתור המעלה את הלהב למעלה, חרוטים עליה שלושה חורים, ובתחתיתה כתוב באנגלית knife.

3.      בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי החזיק בסכין ברכבו והעלה שתי טענות הגנה: האחת, כי סבר, שמותר לשאת סכין זו משום שלהבה קצרה מארבע אצבעות, עפ"י דברי שוטר אחר כאמל פארס. שנית, כי הסכין נמצאת ברשותו לצורך מטרה לגיטימית, שכן חודשים ספורים קודם הוא נטל אותה מידי שני ילדים שרבו, מחשש שיעשו בה שימוש לא ראוי. אחד הילדים טען בפניו כי היא שלו וביקשו להחזירה לידיו, אולם נאשם הבהיר לו כי יחזירה לאביו, והניחה בינתיים ברכבו. לדבריו לאחר שהורי הילדים לא באו לקחת את הסכין, נותרה הסכין ברכבו בתא תחת משענת היד ונשכחה ממנו.

ראיות המאשימה

 4.      רס"ל תומר אליה- שוטר סיור בנימין, (להלן - תומר), כתב דו"ח פעולה ת/4 המתייחס לארוע זה ולפיו ביום 4.2.09 בשעה 00:13 נעצר רכבו של הנאשם במחסום לילי יזום, כאשר שב מבילוי עם חבריו, ישב לצד הנהג, הודה כי הרכב שייך לו לאחר שבוצע חיפוש בהסכמתו, ובנוכחותו נמצאה הסכין במשענת היד בין הכסאות הקדמיים.

5.      בדו"ח התפיסה והסימון של השוטר תומר ת/3 צויינו הפרטים הבאים אודות הסכין:

         "סכין בצבע כסף, הסכין מתקבעת, כמו כן לציין שמשמשת גם בתור מצית אך כפתור ההדלקה הינו שבור כמו כן הסכין עם להב הסכין נמצאה בתוך משענת  יד בהישג יד. יש לציין שבסכין עצמה  יש חורים -שלושה חורים כמן כן בחלקה התחתון של הסכין רשום באנגלית  Knife בצבע צהוב כמו כן הסכין קפיצית ויכולה להיפתח על ידי ליצת כפתור אשר ממקפיץ את הסכין כלפי מעלה"

6.      מדו"ח העיכוב שערך רס"ל חורחה הספר, ת/1, עולה כי הנאשם הודה שהסכין שייכת לו, אולם טען כי סבר שמותר להחזיקה, משום שהסכין קטנה ולפי הסבר של שוטר כאמל פארס, צריך הלהב להיות באורך ארבע אצבעות.

גרסת הנאשם

7.      בתשובתו לכתב האישום הנאשם טען כי לא ידע שמדובר בסכין שאסור להחזיקה, אך גם אם הסכין אסורה לנשיאה, הרי שהיא הגיע לידיו באופן כשר, ונותרה ברכב מחמת שכחה, שכן מדובר במצית עם להב קטנה באורך של סנטימטרים ספורים, וכפי שאמר במהלך עיכוב הוא סבר כי לנוכח קוטנה היחסי של הלהב לא מדובר בסכין האסור לנשיאה. למסקנה זו הגיע לדבריו בהתבסס על דברי שוטר כאמל פארס, וכך טען גם בחקירתו הראשית בבית המשפט: השוטר כאמל פארס מגיע לבית הספר ונותן הרצאות ואני שם ליד בית הספר אני שומע אותו ומנהל בית הספר חבר שלי. הוא נותן קורסים בבית הספר הוא אומר בהרצאות שלו שסכין של ארבע אצבעות אסור לשאת כי זה יכול להרוג בן אדם (עמ' 9 ש' 20 -24 לפרו'). לטענת הנאשם השוטר כאמל פארס מוכר לשוטר חורחה (ע/ת 2), והנאשם מלין על כך שטענתו לא נבדקה ע"י המשטרה ולא אומתה מול השוטר פארס.

8.      בתשובתו לכתב האישום מסר הנאשם גרסה חדשה באשר לנסיבות הימצאותה הכשרה של הסכין ברשותו, וחזר עליה בעדותו בביהמ"ש כלהלן:

       " אני עובד במועדון בית ספר בית חנינה לילדים קטנים באותו יום הלכתי בדרכי כדי לנקות. אנחנו בדרך כלל באים בטרם הילדים עוזבים את בית הספר, ממתינים, וכשהילדים עוזבים את בית הספר אנחנו מנקים אחריהם  ואז אנו פותחים את המועדון. היו שם שני ילדים שרבו ביניהם, שאלתי את הילדים מה קורה לכם  מה יש ביניכם ואז הסכין היתה בידי אחד הילדים. אני ניגשתי לידים הפרדתי ביניהם ולקחת את הסכין. הילד שממנו לקחתי את הסכין רדף אחרי התחיל לבכות כדי לקבל בחזרה את הסכין. הילד בעל הסכין נשאר ביקש ממני שאחזיר לו את הסכין כי הילד השני הלך. לקחתי את הסכין פתחתי את המכונית וזרקתי אותה שם במקום שהיו שם הרבה דברים  סלוטייפ חוטים וכל מיני דברים שלא צריך אני זורק אותם שם היה שם שם שעון דבר חוטים סגרתי את המכונית אמרתי לילד לך אם אתה רוצה את הסכין תביא את אביך אני כאן במועדון. עברו 3-4 חודשים ועברנו הרבה מחסומים ושכחתי מהסיפור לגברי הסכין היתה בתוך המכונית, באמת לא ידעתי שיש סכין בתוך המכונית".

         ראה: עמ' 9 ש' 6-17 לפרו'.

9.       הנאשם העלה טענה נוספת באשר לתפקוד המשטרה בעניינו, שכן השוטר אליה תומר שקל להימנע מלעכבו, אלא שהשוטר חורחה התעקש לעכבו, והעיכוב נבע משיקולים לא ענייניים, ונועד לחפות ולתרץ את הפסקת משמרת השוטרים במחסום הקר באמצע החורף, כנימוק לנסוע לתחנת המשטרה החמה והנעימה.

דיון

10.     הגם שבמחסום הנאשם נתן לשוטר תומר הסברו לנשיאה כשרה של הסכין לפיו מדובר בסכין קטנה, הוא לא מסר כבר אז את גרסתו על נסיבות הימצאותה ברכב לפיהן לקח אותה מילד, ושכחה ברכב, כפי שהעיד בבית המשפט. רק בתשובתו לכתב האישום הוא העלה גם גרסה זו. לפיכך עותרת המאשימה להתייחס לגרסה מאוחרת זו בחשדנות ובאי אמון, כמו גם לדבריו באשר להסברי השוטר פארס. המאשימה מוסיפה וטוענת כי גם תיאור הסניגור את הסכין כמתכופפת בתשובתו לכתב האישום, בעוד שבפועל מדובר בסכין מתקבעת כעולה מדו"ח התפיסה ת/3, מלמדת על ניסיון הנאשם לייפות את המציאות.

11.    הודעת הנאשם במשטרה לא הוגשה משום שגובה ההודעה לא התייצב, אולם לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובעדויות שלפני, אין בידי לקבל את טענות הנאשם וגירסאותיו להחזקה כשרה של הסכין, לרבות הטעות כביכול בדבר מעמדה הכשר בשל להבה הקטנה וטענת "ההגנה מן הצדק", או לנסיבות הגעת הסכין לידיו ואלו נימוקיי:

12.    הנאשם העלה טענה עובדתית לפיה הסכין הגיעה לידיו לאחר שנטלה מילד, והושארה אצלו שלא במתכוון משום ששכחה עד שנתפסה במהלך החיפוש. אולם עיתוי העלאת גרסה כבושה זו תמוה, שכן כשנמצאה הסכין ברכבו ביום 4.2.09 בעת העיכוב, הנאשם לא העלה כלל טענה זו, אלא העלה אותה לראשונה כשנתיים מאוחר יותר ב-23.3.11, בתשובתו לכתב האישום. משכך מדובר בגרסה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה ולפיכך אינה אמינה. בחקירתו הנגדית הוא לא הצליח להסביר מדוע גרסה זו לא נזכרת בדו"חות השוטרים. גם לא נטען בפני כי הועלתה בחקירתו במשטרה. בא כוחו טען כי אילו היה מעיד גובה ההודעה ע/ת 3, החוקר גבריאל גדבן, הרי שהיה מוכיח את דברי מרשו, אך אם אכן גרסה זו הופיעה בהודעת הנאשם במשטרה, רשאי היה הנאשם לבקש הגשתה בהסכמתו ללא צורך בגובה ההודעה, אך לא עשה כן.